יתכן שיש אנשים שאנחנו כועסים עליהם באופן יוצא דופן. כאלה שעשו לנו, להרגשתנו, דברים רעים כל כך שאנחנו לא מסוגלים לסלוח להם.
אצל חלק מהאנשים שעוסקים בהתפתחות אישית, נפשית-רוחנית, יש דעה קדומה שהם צריכים לסלוח לאנשים אלה. יש להם מחשבות/הרגשות מהסוג:
- עד שלא נסלח להם לא נתפתח/ לא נוושע
- חייבים לסלוח אחרת אנחנו לא בסדר
- וכד'
כאשר מנסים לסלוח בכוח, לעתים קרובות זה לא עובד.
לפי הבנתי לא חייבים לסלוח בכלל. אפשר בהחלט להמשיך לכעוס, לתת לדברים להתרחש בתוכנו (גם אם זה כעס/ טינה/...). לפעמים הגאולה מגיעה אלינו כאשר אנחנו מצליחים להודות שאנחנו לא מסוגלים לסלוח ו/או לא רוצים לסלוח.
בהערת סוגרים אפשר להגיד שהסליחה היא בכלל לא התפקיד שלנו, זהו התפקיד של האדם עצמו עם עצמו ושל יחסיו עם אלוהים.
במשך הזמן נלמד לסלוח לעצמנו - וזה מספיק.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה