להודות על העולם הפנימי (והחיצוני) שאנחנו חיים בו - גם אם הוא לא נוח

כתבתי לא מעט על להגיד תודה לחיי מציאות שונים שקורים איתנו.
בפוסט זה אני רוצה להעלות בפניך את האפשרות לתרגל להגיד תודה מיוחדת לדברים הפחות טובים שקורים לך.

הסברתי בעבר מדוע כדאי להגיד תודה לכל מה שאנחנו רוצים שיקרה לנו. (ארחיב על נושא זה באחד המאמרים הבאים).
גם הסברתי שיתכן שכל מה שקורה איתנו הוא חלק מתוכנית אלוהית

מכאן אפשר לנסות ולהבין שאפשר להגיד תודה לכל מה שקורה איתנו. כל מה שיש לנו בפנים ובחוץ, בטוב וברע הוא טוב. הוא חלק מהתוכנית האלוהית, ולפיכך אפשר להגיד עליו תודה.

כשהתחלתי לעבוד עם הרעיון הזה מאוד נלחצתי. מכיוון שלא ברור היה לי איך הוא עובד: הרי אם אני אומר תודה למשהו שלילי אני אמור להגדיל אותו.
כנראה שיש פה הבט נוסף, שאני אומר תודה, אני מפסיד להילחם בחיים - במציאות, ונותן לדברים לזרום.
יתכן שיש פה דברים נוספים.

אתן דוגמא נוספת: נניח שהלכתי לישון מאוחר כי "בזבזתי את הזמן", לא עשיתי כלום. אני מייחס לאותו ביזבוז זמן כתוכנית אלוהית, ואמר עליה תודה. גם אם אינני מבין מדוע הדברים התרחשו כך, אני אומר עליה תודה. ההשפעות של תרגיל זה מאוד מעניינות.


לפי ניסיוני, כדאי לנסות להודות על כל מה שקורה, עם "דגש מיוחד" גם על הדברים שנחנו לא נוטים להגיד עליהם תודה באופן אוטומטי.
בשביל להדגיש: בתוך התודה אני מתייחס גם למחשבות המכווצות אותי (אני מודה עליהן), בדברים הפחות טובים שקורים לי (אני מודה להן)...

ההשפעה החיובית עשויה להיות גדולה גם אם לא ברור בדיוק כיצד היא עובדת.

אלוהים ברא את את הכל - הכל הוא חלק מהתוכנית האלוהית

בפוסט זה אני רוצה להזמין אותך להרהר באפשרות שכל מה שקורה הוא חלק מהתוכנית האלוהית, או במילים אחרות.. כל מה שקורה הוא לטובה. (ומכאן שאפשר להגיד עליו תודה:)

קראתי את זה פעם גם בספר (אכתוב את שמו בהמשך כי שכחתי).

אולי הכל בא לנו מאלוהים? אולי כל מה שקורה הוא חלק מתוכנית אלוהית?

אם נתייחס לדברים ה"פחות טובים", אז אולי הדברים הרעיון שקורים לנו הם לטובה? אולי הם חלק מהתוכנית האלוהית?

בבלוג הזה כתוב לא מעט על הכרת תודה, אמירת תודה. אמירת תודה לדברים "שלילים" לא סתם.
אני סבור שאם נתייחס לכל מה שקורה כחלק מתוכנית האלוהית נוכל להרגיש אחרת ונוכל גם לעזור לתוכנית האלוהית להתנהל אחרת.

כשאני מתכוון כל מה שקורה אני מתכוון גם למציאות החיצונית וגם למציאות הפנימית.

• למציאות החיצונית כמובן כל האירועים החיצונים לנו, כל מה שקורה לנו ולאחרים וכד'
• למציאות הפנימית אני מתכוון למחשבות, הרגשות, הרהורים, אהבות, תסכולים ודכ' -

אני רוצה להדגיש ששכדאי להתיחס למציאות הפנימית, כל מה שעובר בתוכנו, גם כבריאה של אלוהים. ואם זה בריאה של אלוהים סימן שזהו דבר טוב. (ואם זה דבר טוב אפשר להגיד עליו תודה).

כלומר גם תיסכולים, חששות, וכד' - גם אלה הם חלק מהתוכנית האלוהית, וגם אליהם אפשר להתייחס כדבר חיובי. (גם אם אנחנו לא מבינים את מהותו).

כלומר הרעיון הוא להתייחס לכל דבר פנימי וחיצוני כאל בריאה אלוהית/ תוכנית אלוהית, וככזה להתייחס אליו כדבר חיובי.

החיים מתקיימים בתוכנו

רוב החיים מתקיימים בתוכנו.
אני יודע שזה עשוי להישמע מוזר, אבל רוב החיים מתקיימים בתוכנו.
אנחנו מרגישים, חושבים, יש לנו עמדות כלפי דברים שקורים, אנחנו מתוסכלים, מרוצים, שמחים, מרווחים וכד'.

כמובן שיש קשר לעולם החיצוני, כמובן שאנחנו מושפיעים מאירועים חיצונים ומשפיעים עליהם. יחד עם זאת אנחנו מגיבים לאירועים באופן פנימי, וזה עיקר החיים שלנו.

מטאפורה שימושית שיכולה להיות גם קונקרטית היא לעמוד לנסוע ממקום למקום תוך כדי פקקים.
הפקקים יהיו, ובסוף כנראה גם נגיע ליעדנו. השאלה היא מה קורה איתנו בדרך:

• האם אנחנו מתעצבנים? נינוחים? מרווחים? מרגישים שכל העולם נגדנו? מרגישים שיש לנו זמן איכות עם עצמנו? ועוד...

הפקק במקרה זה כנראה ישאר. היחס שלנו כלפיו הוא השונה.

יש פה רעיון מוכר אבל עם דגש קצת שונה:
הסברתי שהחיים מתרחשים ברגע זה, וגם התייחסתי למחשבות של איך הדברים צריכים להתנהל. בפוסט הזה אני רוצה רק שתהרהר/י בעובדה הזאת שרוב החיים מתקיימים בתוכנו. זה לא משהו טוב, זה לא משהו רע, פשוט ככה זה.

ואם נחזור למטאפורה של הפקק תנועה
נניח שהגענו לפגישה, ואחרנו בגלל הפקק. זוהי העובדה.
אם כל הדרך התעצבנו, התבאסנו וכד', יש סיכוי לא רע שנגיע לפגישה מכווצים, לחוצים וכד', וחשוב יותר נחנו עלולים נרגיש עם עצמנו רע.
אם כל הדרך התרחבנו, קבלנו את המצב ואולי נהנינו ממנו.. יתכן שנגיע לפגשה אחרת במצב שנרגיש איתו טוב יותר. וחשוב הרבה יותר, אנחנו עשויים להרגיש עם עצמנו טוב: עוד רגע של חסד.

המשפט הידוע"הכל צפוי והרשות נתונה" יכול להתפרש בהקשר הזה שכל מה שקורה קורה. ידוע מראש, ההתיחסות אליו היא היא המשמעותית לנו.



הרעיון שאני רוצה לבטא בפוסט זה הוא ההבנה שהחיים מתקיימים בתוכנו. מכאן נובע שיש לנו השפעה, לפחות מסוימת, על החיים שלנו.

להגיד תודה על משהו שלילי - למה זה טוב - תרגיל

כתבתי את התרגיל להגיד תודה על משהו שלילי. התרגיל שאסביר עכשיו הוא תרגיל המשך בנוסף או במקום או אחר. לשיקולכם כמובן.

בתרגיל זה בכל פעם שעולה משהו שלילי, מחשבה שלילית, הרגשה וכד'.. יש להגיד עליו תודה ולאחר מכן לימצוא לו מספר סיבות למה הוא יכול להיות חיובי לחיים שלך.

למשל:
כואבת לי השן - להגיד על זה תודה. ולשאול:
למה זה יכול להיות טוב?

זה יכול היות טוב בגלל ש:

• ככה אני אלך לרופא שינים ואגלה ביות נוספות שיש לי
• זה מעיר אותי לעבוד עם עצמי ולהבין שאני בבעיה ושאני צריך להקדיש יותר זמן לעצמי
• זה נותן לי רעיון טוב לפוסט

כמובן שיש לשים לב שהסיבות לא צריכות להיות אמיתיות, נכונות רק אפשרויות שבאיזה שהוא הגיון עשויות להיות נכונות.

כלומר לשים לב שזה לא בהכרח הסיבות האמיתיות, הגדולות, אלא רק אפשרויות שעשויות לקרות.

(כאן יש קשר לרעיון ש"הכל צפוי והרשות נתונה" במספר מובנים שאכתוב עליהם בהמשך)

לסיכום
להגיד תודה על משהו שנחשב כפחות טוב, ולמצוא לו את הסיבה המתאימה לו.

המציאות היא מה שקורה עכשיו -תרגיל בסיסי 1

הסברתי שהחיים זה מה שקורה עכשיו, ברגע זה. בפוסט הזה אני אסביר תרגיל בסיסי וחשוב שאפשר לתרגלו.

התרגיל מצביע על הרעיון שהחיים קורים עכשיו.

ברגע זה הסבר/י הזכר/י לעצמך את הרעיון שהחיים קורים עכשיו

• זה יכול להיות: החיים קורים עכשיו/ עכשיו זה החיים/ זה המציאות שלי/ וכד'.

פשוט להזכיר לעצמך שזהו המצב.

ולראות מה זה אומר לגביך?

• האם זה משנה אותך?
• משנה את ההתנהלות הרגעית שלך?
• מסביר לך משהו על עולמך החיצוני ו/או הפנימי?
• עושה איזה שהוא שינוי?
• לא מזיז לך?
  

כל דבר טוב.

פשוט היום ובימים הקרובים תזכיר/י לעצמך מידי פעם: החיים זה מה שקורה עכשיו.

הכוח לשינוי הוא ברגע זה

נקודת העוצמה היא עכשיו, ברגע זה.

במובן מסוים כל רגעי חיינו מקופלים ברגע הזה. עולמנו הפנימי ברגע זה מכיל את כל הרגעים הקודמים שחווינו.

ברגע זה יש לנו אפשרות לשינוי. ברגע זה אנחנו יכולים לבקר, לכעוס, לאהוב, להגיד תודה, לנשום, לעצור את הנשימה ועוד.

אומנם יתכן שברגע זה האפשרות השינוי היא קטנה אבל יש להבין שהיא משמעותית ביותר. הפעילות שלנו ברגע זה יכולה לעזור לנו לערוך את השינוי בהמשך.

בלי אמירה שיפוטית מהו הדבר הכי טוב שאפשר לעשות ברגע זה, ב"כאן והעכשיו" הרי שכדאי לתת לרגע הזה הרבה יותר משקל מהרגיל.

הרגע הזה הוא החיים.

הרגע הזה הוא החיים עצמם.

החיים מתרחשים עכשיו – ממש ברגע זה

חיים זה מה שקורה עכשיו. עכשיו ברגע זה, בחלקיק שנייה זה.



עכשיו אנחנו מרגישים טוב או מרגישים רע.

עכשיו אנחנו שמחים או עצובים

עכשיו אנחנו מחוברים או מנותקים מעצמנו



עכשיו אנחנו עשויים להיות סקרנים, לומדים, מתרגשים, אוהבים, מבואסים, נלהבים...



הכל קורה עכשיו.



גם העמדה שלנו כלפי העבר, המחשבות שלנו לגבי איך דברים היו צריכים להתנהל וגם תוכניות והמחשבות כלפי העתיד מתרחשים עכשיו.



עכשיו יש לנו עמדה כלפי העבר או תוכניות ומחשבות כלפי העתיד.



עכשיו אנחנו אומרים תודה או לא

עכשיו אנחנו מתפללים או לא.



החיים מתנהלים עכשיו, ברגע זה.



עכשיו כדאי לתת משקל קצת יותר גדול לעכשיו.

איך הדברים צריכים להתנהל

לעתים אנחנו סבורים שהדברים לא מתנהלים כפי שהיינו רוצים שהם יתנהלו.
אני מתכוון הן במיקרו (במבט הצר) והן במקרו (במבט הרחב).

למשל:
במבט ה"צר"

• תיכננו את היום באופן מסוים ויצא אחרת.
• פגישה שהיתה צריכה להתקיים לא התקיימה
• היינו צרכים להספיק לעשות משהו ולא הספקנו
• אנחנו מחכים יותר מידי זמן בתור
• אנחנו ממתינים יותר מידי בזמן בטלפון

במבט ה"רחב"

• החיים שלנו היו צריכים להתנהל אחרת
• היינו צריכים להשיג תואר מתקדם בשלב מוקדם יותר
• היינו צריכים להיות יותר עשירים
• היינו צריכים לפתור כבר את הבעיות הפסיכולוגיות שלנו/ את התלות שלנו...
• היינו צריכים להיות במבנה משפחתי אחר (נשואים/ הורים/ סבים...)
  

לעתים קרובות נראה שהדברים שהיו צריכים להתנהל אחרת התנהלו באופן מעוות בגללנו או בגלל אחרים.
אנחנו יכולים לכעוס על עצמנו, על אחרים...

כל מחשבה שכזאת מתנגדת למציאות. כלומר לכעוס על עצמנו ממה שהיה צריך לקרות לדעתנו לעומת מה שקרה בפועל זה לגיטימי. אבל ז גם מהתווכח עם המציאות.

העובדה שכך התנהלו הדברים יכול לעזור לנו לקבל את המחשבה שכך הם התנהלו.

יכול להיות שלמעשה מה שנראה לנו שלא כך היה צריך להתנהל הוא בעצם הדרך הכי מתאימה לדברים להתהל.
אולי הדברים התנהלו באופן הכי נכון והכי מדוייק?

אפשר לנסות למצוא דוגמאות שדברים התהלו אחרת ממה שחשבנו ובסופו של דבר הם יצאו לטובה.

אולי יש תוכנית אלוהית, אולי הדברים תנהלו כפי שהיו צריכים להתנהל?